העסק מקרטע? יש סיכוי שהסיבה היא הפחד שלכם מהצלחה.

כמה פעמים שמעתם בעלי עסקים שהעידו שהיו כל- כך חנוקים, עד למרות שלא היה להם את היכולת הכלכלית, הם פרגנו לעצמם חופשה כי היו חייבים להתאוורר. ברמה ההתנהגותית אפשר לומר שזוהי תחזוקת שבר. נוצרה לי בעיה, אני מתקן אותה. הרכב התקלקל, אני מכניס אותו למוסך. בצד השני של המתרס קיימת תחזוקת מנע. היא זאת שאומרת אני אטפל באוטו באופן שוטף, כך שהוא לא יצטרך להגיע למוסך מלכתחילה.

מרבית בעלי העסקים פועלים מתוך תחזוקת שבר ולא מתוך תחזוקת מנע. הם מגיעים לשלב האחרון, שבו הם חנוקים, ויוצאים לחופשה. הבעיה עם תחזוקת שבר, שבסוף החופשה תצטרכו לחזור הביתה. וזה? כמו לשים פלסתר על שבר. הוא לא יתאחה. שהרי את אותו סכום הכסף היו יכולים להפנות לפיתוח העסק או לקיחת איש מקצוע כמו יועץ או מנטור בתחום שהיה עוזר לפתור את תחושת המחנק. ואם זה כל כך פשוט, למה חלק גדול מהאנשים לא עושים את זה?

הצלחה זה מפחיד

בהיבט הפסיכולוגי אחת הסיבות שאנשים מפחדים מהצלחה היא כי הם מעולם לא חוו אותה. זהו אזור חדש וזר, שיכול לדרוש הסתגלות מסוימת, וזה כשלעצמו דבר מפחיד. לכן חשוב שתשמעו סיפורי הצלחה של אנשים שעשו את זה קודם, תקשיבו למה שיש להם לומר על הדרך, ותשאלו את כל השאלות.

למה קשה לנו לפרגן למצליחנים?

לפני הרבה שנים חשף בחור צעיר ויהודי (בשם אלברט איינשטיין) את תורת היחסות. זה אומר שאנחנו עסוקים בהשוואות. קחו לדוגמא את הילד שלמד אתכם באותו בית הספר או אפילו בגן ואולי היה קצת פחות מוצלח והנה חלפו 40 שנה והוא נהיה סיפור הצלחה מסחרר. ומה תעשו כשתשמעו את הסיפור שלו? מיד אחרי שתספרו לעולם על ההיכרות העמוקה, תתחילו להשוות ביניכם. האם יש לו את גן ההצלחה ולכם אין? באופן די אוטומטי אנשים מרגישים פחות טוב עם העובדה שיש מי שישב כיסא לידם בבית הספר, הפך במרוצת השנים לסיפור הצלחה. כיוון שבמבחן ההשוואה, זה גורם להם כביכול להפסיד. חשוב לזכור שלהצלחה יש המון רבדים.

זה הזמן להכיר לכם את חוק הממוצע החברתי, שאומר שאם נקיף את עצמנו באנשים מצליחים, ניצור ממוצע חדש, שיעזור לנו לצמוח פחות או יותר כמו שאם נעבור למדינה זרה אחרי זמן מה כנראה שנדבר את השפה של המקום באופן די טבעי. חשוב לדעת שלהצלחה יש עקבות. אם מישהו הגיע לשם, סביר להניח שהוא מצא את הדרך. אז לך אחריו. זו הסיבה שבגללה יש דרישה למנטורים – הם ממדלים הצלחות ומזרזים את הדרך.

נקודה מעניינת נוספת היא שכלפי מצליחנים מופנית ביקורת. באיזשהו מקום אנחנו אומרים לעצמנו שאם נגיע לאותה הצלחה, גם עלינו ידברו ככה, ולכן יש שמעדיפים להישאר בממוצע בו בהם מצויים כיום.

רוב העצמאים יוצאים לעצמאות אחרי שהיו שכירים. אם בתקופת השכירות שכרם עמד על 10,000 שקל והם נמנים מבין אלו שמעיזים לחלום, במקרה הטוב הם יכפילו את הסכום הזה. אבל מרביתם לא יחלמו להגיע להכנסה של 50,000 שקל כי זה נראה להם רחוק מדי. בדומה לתרמוסטט, כשאנחנו מגיעים לטמפרטורה מסויימת, אנחנו מווסתים את עצמנו.

תשרפו את הספינות

יש סיפור מאוד מפורסם על מצביא ספרדי בשם קורטז. הוא הגיע עם הצבא שלו לאזור קרב וגילה שהחיילים שלו מפחדים ומבקשים לסגת. בתגובה לכך קורטז שרף להם את הספינות, כך שלא תהיה לחיילים ברירה אלא לנצח. כמובן שהם ניצחו והנרטיב הפך להיות סיפור שגור בפיו של כל מנטור רענן.

אחד הפתרונות מפחד מהצלחה היא קודם כל הכרה בפחד ועבודה פנימית, זה מובן. אבל מצד שני, אם אתם ממהרים, אתם תמיד יכולים לנקוט בגישתו של קורטז ולזרוק את עצמכם לסיטואציה שלא תישאר לכם בה ברירה, אלא להצליח.

תעלו על הפודיום

ראיתם פעם אלוף אולימפי שאין לו מאמן? האם יצא לכם לראות ספורטאי שהגיע לתחרות לבדו? יעל ארד אמרה פעם בריאיון ששמעתי שהאויב הכי גדול שלה בתחרויות היה בתוך הראש לה, וברגע שהיא למדה לנצח אותו היא זכתה במדליה.

קחו מאמן. הוא לא יקצר עבורכם את הדרך, אבל לבטח יעזור לכם לזרז אותה. ברגע שיש לכם רוח גבית, קל יותר לנוע. בגלל זה סביב המצליחנים הכי גדולים תמצאו יועצים ומנטורים.

בסופו של דבר, הדרך להצליח בעסקים היא על ידי פריצת תקרות הזכוכית של עצמך. אתם צריכים להפיל עוד ועוד חסמים ששמתם לעצמכם. והדרך לעשות את זה היא על ידי מישהו חיצוני שלא יהיה מעורב במערכת הפחדים שלכם.