"עורי שפת עבר – אלפיים שנות שירה על השפה העברית", בעריכת ד"ר לאה צבעוני.
אנתולוגיה בעריכתה של ד"ר לאה צבעוני, בהוצאת הספרים "צבעונים", המוגשת בצורת אלבום מהודר וכוללת שירים, פואמות, פזמונים ושירי ילדים. זהו מסע מרתק בן אלפי שנים ביצירתם של מאות משוררים – דתיים וחילוניים, עטורי הילה או נשכחים, לאומיים או אישיים – אשר בבוא יומם הותירו לדורות הבאים משא של כמיהה, געגועים, תקוות, בכי ומרורים ושאלות על מהות החיים ועל מהות הקיום שלהם, של דורם ושל עם ישראל, על גורלה של שפת הקודש, שפת עבר. את כולם צירפה וצָרפה לאורך ההיסטוריה אהבת העברית.
באנתולוגיה זו משתתפים 547 משוררים ומתרגמים ו-870 שירים ששוררו על העברית בלשונות רבות ונכתבו בכל השפות שעם ישראל דיבר ודובר בתפוצותיו: רובם בעברית, רבים ביידיש, ויש גם שירים בערבית יהודית, אנגלית, צרפתית, גרמנית, ספרדית, פורטוגלית, סלובקית, תאג'יכית. השירים נכתבו בארצות אסיה ואירופה, בצפון אפריקה, באמריקה הצפונית ובאמריקה הדרומית, כולם בלשון המוצא. יש שתורגמו בידי משוררים ויש שמובא לצידם התרגום המילולי שורה אחר שורה.
האסופה מקיפה דורות רבים. היא פותחת בשיר ששרו אבותינו על נהרות בבל, "איך נשיר שיר ה' על אדמת נכר", ממשיכה ב'ספר יצירה', שנכתב לפני כאלפיים שנה, ודרך הפייטנים, משוררי ימי הביניים, ההשכלה, התחייה והיישוב – מגיעה עד ימינו.
ד"ר לאה צבעוני
(1946) מלמדת עריכה בחוג ללשון עברית באוניברסיטה העברית בירושלים (לימודי מ"א). בוגרת החוגים אנגלית וצרפתית (1970), תעודה בעריכה לשונית (בהצטיינות 1988), תואר מ"א בלשון עברית (בהצטיינות, 1990), תואר דוקטור בלשון עברית (1994). כל התארים מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. עבדה בתפקידים בכירים במערכת ההשכלה הגבוהה: 9 שנים בתפקיד רכזת ועדות במועצה להשכלה גבוהה, 16 שנים בתפקיד המזכיר האקדמי של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. לימדה 5 שנים במכללת אחווה. בשנת 2000 הקימה את הוצאת הספרים צבעונים, ומאז היא עומדת בראשה, עורכת ומפיקה את כל ספרי ההוצאה. עד היום ראו אור בצבעונים כ-400 ספרים במגוון תחומים.
ד"ר לאה צבעוני מספרת: "התחלתי בהכנת הספר הזה מתוך התחושה והרעיון שמפעלי הלשוני – רובו בתחום העריכה – לא יהיה שלם בלי פנייה לצד הספרותי וההיסטורי של הלשון. אסופת שירים על השפה העברית נראתה לי סיפוק ראוי של אותו רעיון. לפיכך פרסמתי קול קורא למשוררים, ורבים שלחו לי את יצירותיהם. שירים רבים הגיעו אליי, אך מיד חשתי שלא די בהם. הרי זה דורות רבים נשמעת שירת עמנו בכל ארצות העולם, ולעיתים קרובות מושא הזעקה הוא השפה העברית, שהיא מילה נרדפת ללאום, לאומה, לעם ישראל. פניתי אפוא אל הדורות הקודמים, ביליתי ימים רבים בספריות ובמחסנים באיתור שירים על השפה העברית, וכך הלך והתרחב היקף האסופה, ומצאתי את עצמי מחפשת ובולשת ומגלה עוד ועוד שירים. השירים נכתבו באירופה, באסיה, בתימן, בצפון אפריקה, בבבל, באמריקה הצפונית ובאמריקה הדרומית, בכל מקום שבו חי עם ישראל ושמר על הגחלת היהודית.
וכך קרה שככל שגדל האוסף, כן התרחקתי מסיומו. כי השירים הלכו ורבו, והיו בהם שירים שקטים ושירים זועקים, שירי אהבה ושירי בכייה, שירים קצרים ושירים ארוכים.
בכל התהליך המורכב הזה חשתי את משא הדורות, והוא בא לידי ביטוי בעצם איסוף השירים על השפה העברית. שפת עבר. שפת אמת. לשון קודש. שפה ברורה. שפה מצוחצחת. שירה של תקווה ותהילה, שיר הלל לאלה ששמרו על שפת עבר אחרי שבָּלל אלוהים את השפות במגדל בבל, שיר הודיה למחדשי השפה, לאומה, לתנ"ך, לאלוהים, לפעמים למלכים ולפטרונים. משוררים רבים קמו, חלמו וכתבו במרוצת הדורות, ובבוא יומם הותירו לדורות הבאים משא של כמיהה, געגועים, תקוות, בכי ומרורים ושאלות על מהות החיים ועל מהות הקיום שלהם, של דורם ושל עם ישראל בהווה, בעבר ובעתיד.
האסופה הזאת אינה שלמה וגם לא תוכל להיות שלמה. אבל היא מקיפה דורות רבים ומטעימה את קוראיה במרב הטעמים. הכנתה ארכה כשלוש שנים, שבהן השתדלתי לאתר משוררים רבים ככל יכולתי. הכנתי את הספר בלי ועדות ובלי מועצות, מפני שרציתי להתקדם בדרכי ולהימנע מדיונים מעכבים, מהתלבטויות ומשיפוט חורץ גורלות. ולא שמתי את עצמי שופט-על. כשמצאתי שירים מן המאות הקודמות, לא התלבטתי כלל. אשר לשירי המשוררים בני זמננו – לא קיבלתי את כולם, וגם לא כל אלה שקיבלתי שייכים לפנתאון השירה העברית. אבל אין ספק שהם מראָה מחזירת אור של שירת ימינו. לפיכך הביקורת לטוב ולרע על תוכן האסופה תהיה מכוונת רק אליי.
האסופה איננה מהדורה מדעית. היא מביאה את השירים כפי שנתפרסמו כל אחד בעיתו בספרים, בכתבי עת, בעיתונים וגם במרשתת."
לפרוט על מיתרי העברית – פרופ' רפי וייכרט
מתרגם, משורר ומסאי, כותב בראש הספר: "לכתוב שירה בשפה מן השפות – תהא זו שפת אמך או זו אשר אימצת אל ליבך ככלי נגינתך – היא הגדולה באהבות. ליצור בעברית פירושו להתמסר בכל החושים הנפקחים ללשון עתיקה המחברת עבר והווה, ראשיתיות של עַם עִם כל תחנותיו עד עצם ימינו. פירושו לבנות גשר בין שירת התנ"ך למשוררים בני זמננו, בין מיתוסים מכוננים למציאות שבה אנו חיים. בשביל רבים מן המשוררים שלפנינו הלשון העברית היא כלי מלא קדושה, דברי אלוהים חיים, תפילה, בקשה. בשביל אחרים היא שפת הדיבור היום-יומי, שאומנם נושא בחובו את מורשת הדורות, אולם הוא חי ומתנשם לו ברחובות הכרך או בין שבילי קיבוץ, ועל כן נברא מחדש מדי יום ביומו לצרכים לא-פולחניים. חלק גדול מן היוצרים הקדומים, שמעט מזער מפאר יצירתם מובא כאן לפנינו, כתבו את מיטב השירה העברית במשך מאות בשנים בשבעים גלויות ובין שבעים לשונות באסופה כלולים משוררים רבים שבחרו לכתוב בעברית ולא בלשונות אחרות. הם ביכרו ליצור דווקא בה ולא ברוסית, בפולנית, בערבית, ביידיש, באנגלית או בגרמנית שעמדו לרשותם. מקצתם כתבו גם בשפות הללו, אולם עיקר יצירתם בכל זאת היה בעברית. ולצידם ישנם כאלה שהעברית הייתה להם אחת ויחידה – אם משום שנולדו אליה, אם משום שקנו בה שליטה שאפשרה להם לגעת באמצעותה בעמוקים שבנימי נפשם".
ד"ר לאה צבעוני מוסיפה: "רבים סייעו לי בדרכי, מי בעצה מי בתרגום מי בהשגת שירים, ואני אסירת תודה. הספר המוגש לכם משלב ישן וחדש, והוא מראָה של אהבת השפה העברית בכל הדורות. כל המרבה לעיין בו יגלה בו עוד ועוד מהתלבטויות הנפש ומהתקוות של משוררי עמנו".
"עורי שפת עבר – אלפיים שנות שירה על השפה העברית" בעריכתה של ד"ר לאה צבעוני.
הוצאת צבעונים.
484 עמודים.
המחיר לצרכן: 390 ש"ח. 300 ש"ח בבית ההוצאה ובאתר ההוצאה: WWW.TZIVONIM.COM