ספר שירים חדש וראשון לאורי זלינגר – משורר צעיר מטבעון: "קול שנותר לומר", בהוצאת סטימצקי שירים שנכתבו מתוך קול פנימי חסר פשרות שאינו מוכן לשתוק על דבר

ספר שירים חדש: קול שנותר לומר, מאת: אורי זלינגר בהוצאת סטימצקי

שירים שנכתבו מתוך קול פנימי חסר פשרות שאינו מוכן לשתוק על דבר. כריכה רכה, 64 עמודים, המחיר: 59 ש"ח. להשיג ברשת חנויות סטימצקי.

ספר שירים ראשון לאורי זלינגר, משורר צעיר מטבעון. את השיר הראשון כתב כתלמיד תיכון משועמם באמצע שיעור ספרות, זה היה שיר גרוע. כשהראה את השיר ההוא למורה בסוף השיעור היא בחנה אותו ושאלה "מה רצית להגיד?" ואורי לא ידע. כמה שנים לאחר שיעור הספרות ההוא אורי פגש שוב במורתו מן התיכון ומיד הראה לה את השירים. הפעם, לאחר שקראה אותם נאנחה ואמרה "בסדר, אתה משורר, מה תעשה עם זה?".

מאז, בכל פעם שהוא רוצה לומר משהו באמת, משהו שבוער בו, הוא כותב.

"קול שנותר לומר" הוא ספר השירים הללו, שירים שפרצו ממנו כשהעלה על הנייר את מה שהוא חושב ומרגיש, שירים שנכתבו מתוך הקול חסר הפשרות שנמצא בתוכו ולא מוכן לשתוק על דבר.

אורי זלינגר אומר: "את השירים שלי אני כתבתי, אבל הם אינם באמת שלי. מרגע סיום כתיבתם הם בפני עצמם, כל שיר עם קולו שלו, אני מקווה שתוכלו לשמוע את הקול הזה".

שירים מתוך הספר:

הילה

לָרִיבִים שֶׁלָּנוּ אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ

זֶה דֵּי חָסֵר לִי עִם הַזְּמַן

אֵיךְ שֶׁהַקֹּר בָּךְ לֹא הָיָה נוֹגֵעַ

וְהַשִּׁכְרוּת הָיְתָה דָּבָר מוּבָן.

 

בְּגִיל שָׁלֹשׁ הָיִית כְּבָר מְבֻגֶּרֶת

זֶה לֹא גָּרַם לָךְ לִמְבוּכָה,

כִּי הָעוֹלָם הָיָה שַׂחְקָן שׁוּלִי בְּאֵיזֶה סֶרֶט

שֶׁבְּסוֹפוֹ תָּמִיד הָיִית בּוֹכָה.

 

אוֹתִי אַתְּ בֶּטַח לֹא זוֹכֶרֶת

כַּנִּרְאֶה שָׁקַעַתְּ עַד הַצַּוָּאר

בַּזָּר שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁאַתְּ מֻפְקֶרֶת

וְעָלַיִךְ לֹא יוֹדֵעַ שׁוּם דָּבָר.

 

הָיִינוּ מְבַלִּים אֶצְלֵךְ בַּחֶדֶר,

לֹא הָיִית לְרֶגַע לְבוּשָׁה

מִבְּחִינָתֵךְ הַכֹּל הָיָה בְּסֵדֶר,

כִּי אֵין לָךְ נֶגַע שֶׁל בּוּשָׁה.

 

הַחַיִּים הֵם כְּמוֹ סִיגַרְיָה מְגֻלְגֶּלֶת

מִתּוֹכָהּ הָיִית שׁוֹאֶפֶת תָּ'עָשָׁן,

מַחֲזִיקָה שָׁלֹשׁ שְׁנִיּוֹת וּמְשַׁחְרֶרֶת

זֶה לֹא נִרְאָה לְרֶגַע מְסֻכָּן.

 

תָּמִיד הָיִית כָּזוֹ נֶחֱרֶצֶת

וְלֹא הִבַּטְתְּ לְאָחוֹר

יָדַעְתְּ שֶׁמְּחַכָּה לָךְ שָׁם מִפְלֶצֶת

וּמִמֵּילָא לֹא רָצִית לַחֲזֹר.

 

אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁהַכֹּל אֶצְלֵךְ בְּסֵדֶר

שֶׁתַּחַזְרִי אֲפִלּוּ כְּבָר מָחָר

וְשׁוּב נֵשֵׁב אֶצְלֵךְ בַּחֶדֶר

וּנְדַמְיֵן שֶׁלֹּא קָרָה דָּבָר.

אדמת אברהם

בְּצֵאתִי מִבַּיִת יָשָׁן,

נִפְרָשׂ הָעוֹלָם לְרַגְלַי,

עֲנָנַת צִפֳּרִים שֶׁפָּרְחָה כְּעָשָׁן

הֵחֵלָּה קוֹרֵאת אֵלַי:

"לֶךְ־לְךָ"

אֲנִי שֶׁרָצִיתִי לִנְדֹּד,

שֶׁחָלַמְתִּי כְּמוֹתָם כָּךְ לָעוּף

נוֹתַרְתִּי עוֹמֵד עַל אַדְמַת אַבְרָהָם.

שְׂדֵה הַקּוֹצִים הֶחָשׂוּף.